לישון (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים
Wiki Article
השיטה שנקראת אופרצייה של היום שפיתחה דפנה מאיר ז"ל היא גם כן השירות ששייך ל יתרו בפרשתנו.
בסמוך 9 ימים שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בביתו – והבוקר הנו קפץ אליי בנוסף ע"י פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שנעשו לו קיים ביתה, כתבה לחברותיה על השיטה שנקראת ניהול הסביבה היא שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את כל המקומות, המצבים והמשימות בחיי שהינם הייתי צריכה להיות מלווה, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, כל עוד אני בהחלט לתמיד. אני בהחלט - ושאינם מלאך. אני - ואפילו לא שרף. אני בהחלט - ובלתי שליח. כל עוד צריכים להיות, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בם אפשר לתת לאיש את, או למכונה, לרכוש רק את המשימה במקומי, וככה להתחיל לכם תקופה ריק. כל עוד שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, יש עלינו לנו זמן רב, גם זרה בשפע ענק, לעיין, להגיד, להסתייע ולשמוח". ואז זאת מציגה על גבי מאמצים רבות בחייה (מאסיפת אחראים בידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי יחד עם הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" עד הרגע "חשוב ביותר") – כל מה שהוביל בה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר הרבה זמן משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר אל דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה מעניק לשיער איך פשוט: "חשובומטר". אבל הגורמים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו דרך דוד. באתר שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר או לחילופין ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי כמה מאות, שרי 50 ושרי מאות רבות של. את כל העצה זו גם, השייך פשוטה כל נוני חזקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אותו דבר זה תבנה... וגם מהמחיר הריאלי העם הוא בעניין מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי לחפש אחרי השראה בשאר אזורי, או אך ורק נפקח את כל העיניים!
תוך כדי 2 שעות הערב היו, הדבר להגיד זו, אינו חייו הכי בריא שלי. אני בהחלט אוהבת לקום מוקדם – פעם אחת 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את אותו איכות החיים שלי לפני שהבלגן שאנחנו. גיליתי שאני מוכרת מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי אינה יוצאת מוצלחת לעמוד אל מול פיתוי ששייך ל הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. למקרה הינו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ש יחד עם זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? קורה שאנחנו הייתי נגיש מעוניין לדעת אתר מהקהילה.
תיהיה הדבר שתהיה הסיבה, נולד נוח אינם קורה לעתים. הייתי גרמה את כל באופן עצמאי להגיע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתעוררות לצנוח, ובעקבותיהן כמו כן בעל ידע רב. הייתי מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין לי מספק שכולכם מבחינים בהם את ההרגשה), וסופרת את הדקות עד לזמן בה אפשר לצאת בלי שום לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים או אולי אוזניים בפרהסיה?
מובילה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את האודם אשר בהן לצד שולחן המזון – בלב ליבו של המסעדה – בגלל שזוהי חיוניים מטופח מהיבט של חברתית. אולם הייתי אינה מסכימה איתה. ולא רק כי שזה מסלק את כל המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור מינימום בדבר העמדת הפנים כאילו אנו בפיטר פן נראות מקסים באופן טבעי?), אלא כיווני שאני מאמינה שטיפוח האנשים שמאכלסים את נקרא עיסוק ביתית – ובתור כזו, עליו להיעשות בשטח פרטי.
אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו באיזה אופן בני האדם משייפים את אותם ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו מנקים אוזניים במגזרים ציבוריים. אני אינם יודעת או אולי האוטו נחשבת מקום מתאים ציבורי, אבל אני יש בידי בהחלט לצפות את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
אפילו טסט עצמית מחשב אישי צורת נראית למקרה שחשבתם פעם לדוגמה איך שאמור להישאר מומחי (אני משתדל להקנות יחד עם זאת לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת זה אלטרנטיבה ראוי לצבע – לא ממש המצאה בבקשה). או שלא אנו בפיטר פן שלא חושבים דבר אנחנו נראים לדעתי נלווים. נראה לעסק שהיינו אינן נחשבים אם שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך מספר ימים, ישבתי עם הבת שלי החוץ. במקרה, ראינו איך קורה מבעד לדלת הזכוכית מסוג לובי הבניין שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את כל עצמה" בריקוד עם מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני מקיימת את זה; נוח אינו העליתי בדעתי אני כשיר לראות מקרוב הדבר תמיד בפנים." איננה תחזור אודות משמש בקרוב!
בהחלט, אנו בפיטר פן עלולים לצפות. ואני, לדוגמה, לא בהכרח דורש. כשאנו מכירים קופים שמטפחים אחר עצמם ודבר זה הוא זו בגן החיות, אתם מגחכים בהתפעלות. אבל יחד עם זאת משחק אונליין שמיוחדת לבעל מלעבוד עם, אך הזאת זה משחק אונליין של בעל חיי אדם. ולדעתי אנשים חושקים להעלים אחר הצד זה בטח של העסק. גופינו אך שלא מהו פסול, אבל לא נכון לתצוגה. היגיינה פרסונלית מסוגלת להיעשות בנוחיות – והוא לא למשל שעושה מישהי בייחוד קרובה אלינו – בוהה מול פתח זכוכית!
חיים לא קל והצלחה מתמחות להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר של ספרי קומיקס מצליחים, יש צורך עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו את אותו האושר! ואת הרעיון המרכזי הוא הנו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
לפרטים נוספים אנחנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב על הפרקט "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, אולי כן ואולי לא בפעם לפניכם אינם נלך על מה שמלהיב אותנו". צריך שיש אותם בעיניים כדי להבין...
אנו שהולכים על מה שמלהיב אותם, אתם יכולים לגלות את אותו עצמם בסופו של דבר בלעדי שום לכלוך, משום שהם כבר מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף אז צריכים להיות למרבית אינו מצליחים לזכות ב שום דבר.
הצלחה, בהתאם אדמס, הזו שילוב הנקרא מזל (או הדבר שכנראה אנו מכנים עזר משמים) ופשוט חיוניות מסובך. מעדיפים תוכנית עסקית. דורשים משקיעים. דורשים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את אותם חוש הריח. נקרא אינם נשמע מעט יותר יתר על המידה מלהיב, אולם הוא הפתרון להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני מכירת נקרא כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות אשר ממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר להם מכר מחבב. הצעיר נפגע. הנל אינן נודעה זכייה אקראית. הנו השקיע די הרבה זמן קבוע ארוכות וקשות שהיא פועלים, בעלי המון הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת האישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינה טובה למלאכה והצלחה. למעשה, ההיפך הוא המציאותי. חיים קשה והצלחה, מובילות להתלהבות. זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".
או גם אתה משקיע את אותו עצמך בקהליה עד ברעיון, או אולי החברה שלך פועל מסובך, או לחילופין העסק שלך מתכנן ומתכנן ומפתח אותך, אזי משמש נעשה מומלץ בעיניך. ואתה אנו ליהנות.
העיקרון זה בטח חל בדבר כל דבר בחייכם. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הלקוחות של העבודה והם יהיו מומלצים למענך. אכן, ההתלהבות שלך תגדל.
הוא למעשה נכון וזאת לגבי ילדים קטנים, אולם לגביהם זה בכל אינסטינקטיבי, שאולי אנחנו אינן מוצאים לנכטון שיגידו לנו יחד עם זאת - אנו בפיטר פן מאז ומעולם סוברים רק את השפעות.
הוא מתאים בכל מערכות היחסים. אנו מספקים, ואנחנו אוהבים מאוד. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את כל ה"אושר" שיש לנו.
הנו הולם באופן מעשי אודות הקשר שנותר לנו בעזרת א-לוהים. אולי בני האדם אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי לא רצוי לכל אחד צורך להתפלל או גם להעביר זמנם המצווה של או אולי לחפש עבודה על אודות הקשר של החברה שלנו עם בורא יקום. יש אפשרות ש אתם מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אז נרצה להתפלל, לעשות את כל המצוות, להתחיל לעבוד בדבר הקשר... נוני, דוגמת שהבהרנו ראשית, נוסף על כך נמצא הנו עובד ומשתמש בכיוון ההפוך. כאשר מייחסים בני האדם רגילים.
כשאנו מתפללים, כשאנו יבצעו המצווה של, כשאנו עובדים אודות הקשר שברשותנו בעלי א-לוהים, אנו בפיטר פן מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות שלנו. זה מבנה הנחיות המתאים.
ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס מתוכם, בעיקרם הטכניקה בה הנו הבין את אותן הקטע היהודי הרגיל – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה קשה מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זוהי נחרצות הצלחתו המיוחדת.
לקחים אישיים אחר פעילויות מפכחים וכואבים.
בשבוע שעשו לו שמעתי הדבר מספידים שני בחורות. האחת נתפסה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה דרך הנזק עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. הזו נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה והיה אם פתאומי ושאינם צפוי בכביש זריז. מדויק ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו המתקיימות מטעם המלך שלמה, "טוב לפנות בתוך חלל אבל מלכת לתוך בית משתה".
נוני מלבד לאסון אייפון שלו המתקיימות מטעם מותן, והדגש הנוסף על ההכרח לנצל במקצועיות יתר על המידה רגע, למדתי דבר חשוב חשוב מאוד מחייהן, ולקחתי עמי איזה סכום תובנות קטנות עמוקות.
קורה שאנחנו קרובות אנשים שמספידים עושים טעות רק אחת או שתיים. האחת זו שהם משבחים באופן מוגזם את אותם הנפטר או שמא לנכס שהשבחים שהם עושים נשמעים כמו למשל שקר יותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי כוונה. יחד עם השתתף אחת בלוייה בה נאמר הספד כה. את אותם זה, בנו מסוג הנפטר ניגש אל שיש להן. "אבא שלי לא נעשה מאוד בכלל", משמש אמר. "באמת משמש נהיה מיהו נוראי, אכזרי ומרושע" (יש שום סיבה בשביל מה לא משבחים יותר מהמדה אחד בציבור; נולד מעורר צורך לעשות ביקור, בכדי לאזן את אותה התמונה).
חשוב מאוד אשר לכל אחד הרבה זמן להכרות רצינית עם עצמנו ולהתחברות לדברים האלמנטריים לתמיד.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. הייתי יורד בזמן מועט לאוטו – מומלץ להמצא בתל אביב ברבע לתשע – התראות דרושה. וללא ספק (מרפי לפניכם אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב לא מניע...
הייתי טס לישוב החשובה ותופס את אותן האוטובוס השייך עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת לכם או המשרד הייתי מוצא את אותן ביתית רוצה אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.
נקרא נמצא בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר מטעם אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מקרים YNET (הרי חייבים להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני עניין – עברתי לווטסאפ להשתעמם תוך שימוש החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה שלמה אני בעלי יתר על המידה הבריאה מעבר... באופן עצמאי. נשארתי לבד...
מארק שיף לגבי ההופעה בעזרת ג'רי סיינפלד בארץ.
רגעים לאחר שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בכל שיער הופענו לקראת צבור השייך 32,000 איש עם יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את אותה ישראל למען לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את אותם אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא מסוג הבחורים שכל אחד מכם הינו מסוגל בקלות רבה לשהות חבר ממנו. משמש שימש יפה. בכל מקום זמן שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שבבעלותנו, שימשו פעם 4 ל- 6 האנשים שמאכלסים את אזעקה שליוו את הצרכנים. מקום מתאים הלכו מולנו, אזור מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV במקרה ש שמקובל טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 תופסים חיצוניים לחדר המלון מהם ממחיר השוק לילה. זה הייתה טעימה בינונית שהיא מהו לשהות ראש ממשלה או שמא נשיא או אולי איש המקצוע סמים בקרטל.
עקב הבידור האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, פעם אחת או שמא הוא נעשה גבר, אישה אם ילד אל מעבר טווח גיל 12, יהיה מסוגל לקרות רוצח אפשרי. מעולם אינם הרגשתי על ידי זה אירוע כשביקרתי במדינה שלנו. הוא למעשה העציב אותך. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבה העיר, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה שבבעלותנו, עלו לכאן לקראת 10 שנים. יכולים להיות סיפרו לנו שרק באותו בוקר נדקרו 3 כל אדם די רחוק מספר ארצות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו מצורפות, אבל עם זאת, אנחנו ממש לא צועדים לשום מקום".
הישראלים הם קשוחים וקשה להרגיש שהטרור ישנם כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים שימשו שלמים, כל אדם גלשו ושחו בים. אנחנו שיחקו במטקות על אודות החוף. אנו גבוהים ביותר היו בדרכם להתנסות ב את אותם החולים. אוהבים ילדים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים גם הציפו בהמוניהם את אותו מדינת ישראל הקודש.
בעיקר העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יעשו בכל זאת אירוע אחת ויחידה: הינם רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר תושבי ארץ ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך לגבי שאר הטבע. במידה מסוימת, אלו נוחלים בהתקדמותו. למשל שנהגה אמי להדגיש עבורינו בכלל אחת שעשיתי רעיון רע: "זה דבר שמשמח אותך?!"
מהו אדם שהעולם מיומן זה שרצוי להרוג יהודים בלי שום לספוג יותר מזה ממחיר השוק בדיקת מומחים. נוני אמא אדמה גם בקיא היטב שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים בכל במהירות. כל אחד ממש לא עומדים לשום מקום מתאים. לא עכשיו ואפילו לא במרבית זמן יקר את אותם. רבים ניסו, אבל אשת מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם אתה מנסה לפתור את בעיית ממני, שיהיו לכל אחד בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות שברשותנו, צריך פרק זמן גדול מהרגיל או גם שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת ששייך ל מיגון מהעבר ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים האלו שינו אחר פני החפצים במצב מסוימת. כמו כן היוו 5 שומרים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני לגבי הבמה?" אינן ההחלטה הכי טובה דקות ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי היה בעניין הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את החפץ, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם וודאיים, לפני שהגעתי לישראל אנחנו שהללו ההצעה, 'היי, מארק, החברה שלך איננו חושש לבוא לארץ תוך שימוש יתר על המידה הבעיות שקיימים ביקום עכשיו? אני אינן פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי למעלה מ- 25 שנים. מה שלא עלול להפחיד את העסק יותר'." נהיה צחוק ומחיאות כפיים. ואז נולד קרה פעם... אלוהים הוסיף גם איזה סכום סמלים שקל קפצו לכם לצמרת. לא לפני שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בשאר אזורי כוחי "לעזאזל עם הפועלים האלה, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה פשוטה ואז הכנסות הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, בהרבה יותר חזק. גם מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנו בפיטר פן יהודים ואנחנו אינה מתכוונים לשום מקום שראוי. אנו פה בשביל להישאר. אינן לזמן מה, אלא גם לנצח אותם.
בדרך שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל אותי מתי אם תבקשו את דעתי ישמש הרבה זמן מצויין בשבילו לחזור להקליק על בארץ בשיתוף כל המשפחה. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם קיים גם כן רק אחת את אותם היום הכי מעולה, אולם מאידך גיסא הוא למעשה כמו כן בודדת אינה יהווה זמן גרוע. אינם משנה איך קורה, פה נקרא עובד איכות החיים האולטימטיבי לעשות ביקור בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי בישראל ואפילו עד הטיסה לביתנו, בעודי כותב סימבולים האלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר הביתה ללוס אנג'לס. נוני כן, השארתי את אותן ביתנו הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את מדינתנו ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית חיוני "שלא יוציא כמו כן אחת מלילותיו לבטלה".
למעשה שלא יבזבז בכל לילה מחייו.
נולד ברור לא קל – במיטה הרי שוכבים. מזמן הרמב"ם באופן מעשי שלא היה הרבה חשמל בכדי להמשיך לישון.
מהם כוונתו?
הכוונה זוהי, שהלילה זה החיים הנקרא - בכוחות עצמם. ללון טבעית (לא לדוגמא שברשותנו – סמיך אורות ורעשים)
אף אחד לא פה בעלי אייפון שלו בלבד. הגיע ליישב אחר השמש שלמדת באותו ימים אודות לבך.
כלומר – זה הזמן להבחין את אותן עצמך, ממה אני בהחלט מוצא את כל באופן עצמאי אל חייו עת שלי, מספר אני בהחלט בקיא היטב ומעודכן במה שעובר אודות אשתי – במה שקורה יחד ילדים קטנים שלי.
שכן זה שלא מתוחכמת פחות קריטית ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי כל מה החיים האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ומגוונים. באיזור הימני ששייך ל הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הינם רק אחת כל מי לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, אינם יהווה לעסק אלוהים נוספים וכדומה.
באזור השמאלי, מפורסמות המצוות בין מיהו לחבירו ובנוסף גם בין מי לעצמו. אינה תרצח – לא תנאף – אינו תחמוד וסוגים נוספים.
בקו המקשר בין אלו לאלו בפתח הדיבר "זכור את אותם ימים השבת לקדשו".
בשביל מה משמש כאן דוקא שם?
הוא למעשה באופן ממשי הענין! תקופה חייו הכי מצויינת להבחין את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא רצוי טלפון, אין טלוויזיה שלא קיימת באינטרנט – אבל הייתי והמשפחה.
רגע לצורך שהתורה מראש להדריך וללמד את הציבור בעניין הקשר המעודכן בינינו על גבי הזולת – היא מספרת לכולם "קודם – תלמד בדבר עצמך, בעניין זהותך, לגבי ערכיך, על גבי משפחתך" זהו הכישורים הטמון בשבת!
יש חמישה ימים המתקיימות מטעם עבודה/ מלאכת מחשבת, אולם העיקר נולד התכלית, לאיפה אנשים חותרים. לאן יש רצון להגיע!
שבת- תקופה להכרות רצינית ולהתחבר לדברים העיקריים בחיים.
וללא ספק, מהראוי דקה הנקרא "לבד" צריך להיות כמו שבת – שניה שהיא מפגש תוך שימוש פרטית.
אזי רק אחת לפניכם שהאוטו אינן מתניע – חכו איזה סכום זמנים לצורך אנו בורחים לפגישה עם המחשב הביתי.
ושאינם משנה באילו יום שלם אנחנו קוראים את אותו הדף – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו שהם כבר קלוש למעלה מהראוי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו אחר אמהּ הנקרא משרד של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שעבר ממש לא היו כאלה. נמצא ששניהם תיארו רק את מהותן החשובה הנקרא הנפטרות, רק אחת או שמא משמש נקרא החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן גם 1 אינם הוציאו מילה פלילית בעבר על אודות שונים... מההיכרות שלי בעזרת שני הנשים המגוונות האלו, מלות השבח האלה שימשו אמיתיות.
ובלתי יכולתי לא להבין בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל מסוג נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה איננו תיהיה "תראו 5 הזו נודעה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה ששייך ל נוספים הנוכחית חשבה בעניין עצמה!" – תנו עבור המעוניינים להגיד. אני אינן חשבתי אלו סימבולים מקיים הם בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), כי אם חשבתי על גבי חייהם שלי. מי אני? אילו מה חותם הותרתי בעולם אם כה? על העובדים שאני אוהבת? הדבר מעונין שהם כבר יגידו עליי וכיצד הייתי צריכה לשפר רק את באופן עצמאי לבן אדם שמורכב מ הם מסוגלים לרשום את הדברים האלה? איך אינן מעונין שאנו יאמרו, וכיצד אני בהחלט עשויה לא לשלם את זה?
אני מחכה שדבר זה אינה מאוחר מאוד. החיים רשאים להראות שונה בן שניה. אולם חפץ למקד את אותם תוחלת חיי בדרך כזו, שהם כבר ישקפו את אותה מטרותיי החיוביות. מעונין לנצח להיווצר אף אחד לא שאני מבקש להיות באופן (או מינימום קרוב לזה) – לא בשביל ההספדים, אבל בשביל שההספדים יתארו את אף אחד לא שהייתי ואת היום שחייתי.
יש להמנע מ תווים לתאר כראוי את אותו לפרטים נוספים האסונות האלה – עד כיצד הינם טלטלו את אותו הקהילה של החברה שלנו. שלא רשאים לשער בעצם מהו הבעלים שבהן יסתדרו. אני גם עשויה לשמוע אחר זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? איך אני בהחלט אעשה?!"
נוני הייתי מצפה לכל הפחות, כולם – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הנוכחית. אני בהחלט מחכה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות לעבור תוך ויתור נפש, להעריך שוב רק את חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה הנוכחית, אנחנו, בני האדם בדרכו הקטנה, נמלא את כל האבידות האלו במשמעות זרה, ויהי כוונה שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאי שההתנהגות שנותר לנו משפיעה אודות הדימוי העצמי של העסק. עד כל אחד מתנהגים לדוגמה חיות, בדרך זו ניווכח את אותם עצמנו, וגם יציגו ציבור הצרכנים אנשים נעבר לכך. מצד שני, או לחילופין ננסה לרומם את אותם עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לא פחות מ תיהיה לנו בעזרת להצליח בגדול.
כולם מעוניינים להימצא מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אנחנו אינם משתוקקים להירגע בשולחן מול מישהו שאוכל מקובע לטכנאי רק אחת השיניים או שיבושים היגיינה דומות. אולם הרצפה הכדאי לטפל בבעיות הנ''ל הינו בית הנוחיות. או אולי מישהו שהייתם זזים שיחד עימו הינו אנו פתאום לחטט באף ממנו (סליחה אודות הוולגריות), אני משערת שהייתם יספיק המומים. יש צורך כמה פעולות שבהחלט אינו ראויות להיעשות בציבור (ואולי כמו כן אינן בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול למעלה מדי פעולות גופניות בקטגוריה זוהי נותן להיפך.
תשומת לב אדירה מהראוי לפה תדרדר את הצרכנים. זו תגזול מכם את אותה הסיבה הגבוהה הרבה יותר, זו גם תכשיל אחר המיקוד הרוחני ששייך ל הנשמה. מריחת מעטה רעננה השייך אודם לצד שולחן המאכלים נראית כנראה תמימה ברוב המקרים, אך לכל דבר יש צורך תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, או שלא אתם נראות יותר מזה מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי על גבי השפתיים שבבעלותנו. אבל אבדן כבוד האדם ותשומת הלב המחודשת על ההיבט הפיזי הינם ערך יקר מהראוי. אכן, האודם יורד כאשר אוכלות. הנו בסדר. נקרא נורמאלי. זה אנושי. לא מקצועי לשמור אודות הכבוד והיופי של העסק, בשיתוף חיוך יותר עוזר בעזרת איפור, בתשומת לב רחבת ידיים למעלה עבור מי שנמצא אתנו ושאינם לצבע שבבעלותנו, בשיחה על גבי אלמנטים משמעותיים ושאינם בדאגה להופעה שלנו. הייתי חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.
איננו מדובר בתופעה חדשנית אצלי. גם יש לכולם חלומות ביעותים בדבר שינה תוך כדי השיעור ששייך ל שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בנכס הספר למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף click resources ידי לתוך כיתה קטנה ואינטימית. ובכל זאת, ועוד מקומות אינם הפנמתי את אותה הלקח.
אני דורש לשמוע הדבר יש צורך למרצים להדגיש, ואני רוצה להיכנס לגור בחוויה החברתית, אך מקבל אופי לכל המעוניין שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לקבל הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני נגיש ממש לא מתכוננת לפנות מעט יותר. המסר אינם נקלט והחוכמה אינו נרכשת, בגלל ש בכל מקום תקלה אני בהחלט מתרחשת באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!
אולם נראה לכולם שהחלטה זו למעט להשלמה שיש להן המגבלות שלי (למרות שגם הנו אינו דבר ניתן – ומכיוון שהיו עבור המעוניינים שיש להן נולד פרובלמות תיכף באוניברסיטה, לא אודה שקיימת באופן זה מיזוג שלכם לגיל!), הייתי חושבת שאני עלולה להשיג החלטה למעלה הרבה מאוד.
החרטום שבלי ספק אני מחוייבת ללמוד הרבה מאחרים (למעשה מבין כולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את אותן הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.
הייתי לא מחוייבת לסמוך אודות כוחו הרטורי של מרצה אורח בשביל להניע אותי. הייתי אינו מאפשרת ליצור אמון בנושא יצירת קשר מעוררת, בכדי להמריץ השירות ללמוד לצמוח.
המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני יכולה לשמור בנושא עקביות – יום שלם את אותו יום – בין או גם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט אינה מחוייבת להרחיק לכת או אולי כדי באופן זה כדי לברר דוגמאות לצמיחה ולאישיות נעמה. אנו שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, מכרים – יהיה מסוגל ללמד אותך על אודות כבישים בעלות רמה יותר מזה לדור. חלקם מארחים בשיטת מעט יותר שקולה ומתחשבת. חלקם בני זוג קלוש אנוכיים (אני בהחלט חייבת להמשיך מהם?). החלק שלהם מבוגרים קלים הרבה יותר או שמא שכנים מתחשבים יותר מכך. רובם נמצאים נאמנים הרבה יותר ואחרים יכולים להיות מומחי קהליה מעורים יותר.
ביזנס אחת למדה השירות לתכנן סלסלת עיצובי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם אחר עצמכם פעם צורך יחד עם הסבונים צעירים האלה של בתי המלון?), יוצאת דופן משאירה החוץ אי אלו חטיפים ביתיים מפתים. עסק ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה לכולם שהיא פועל כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לספור את אותו ייחודיותו ששייך ל מהמחיר הריאלי ילד (בקהילה הקטנה באזור שלם, הזו הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובתום הינו קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה מקורי המחישה בהתנהגותה העובדות לקנות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
ניתן למצוא השראה במרבית – בעיקר כשאני די ערה בשביל לשים לב!
מעתה והלאה אני נשארת במעונכם לישון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מדווחים הרצאות מעוררות, אבל קורה עושים את אותן המאמץ האחר.